פסק-דין בתיק ת"א 4149-09-10

הצדדים לתביעה ותמציתה

1.         ראשיתה של תובענה זו בהמרצת פתיחה שהגיש מר מנחם הראל (להלן: " התובע") כנגד בי.ג'י אסיסטנס (להלן: " הנתבעת") במסגרתה התבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי שלפיו הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים וקיבל תוקף של פס"ד ע"י כב' הש' רחמים כהן ביום 15.5.2005 בתיק ת.א 28902/03 בי.ג'י אסיסטנס נ' מנחם הראל הינו בטל וחסר תוקף (להלן: " פסק הדין שבמחלוקת"). כן התבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת כתב הגנה בת.א 28902/03 הנ"ל.

ביום 8.11.2010 הוריתי על העברת הדיון בתביעה לפסים של תביעה רגילה ולאחר ששמעתי את ההוכחות עליי להכריע בשאלה העומדת במרכזה של תביעה זו: האם אכן יש מקום לבטל את פסק הדין שבמחלוקת? להלן העובדות הצריכות לעניין, ואין מנוס אלא לפרטן באריכות.

הרקע להתקשרות והליכים קודמים בין הצדדים

2.         בחודש 12/1973 נחתמה אמנה בין ממשלת ישראל לרפובליקה הפדראלית של מערב גרמניה שלפיה זכאים היו אזרחי ישראל העומדים בתנאים מסוימים להצטרף לתכנית לביטוח פנסיוני של המוסד לביטוח סוציאלי של מערב גרמניה לאחר שישקיעו סכום חד פעמי לכיסוי הפרמיות החודשיות שהיה על המבוטח לשלם רטרואקטיבית לתקופה של כ-25 שנים (להלן: " האמנה"). עם החתימה ואשרור האמנה הוקם ה" ארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה)" ע"י עו"ד ישראל פרי (להלן: " הארגון" ו- " עו"ד פרי", בהתאמה) ואלה הציגו עצמם כמי שפועלים לשרת את הזכאים ולסייע להם במימוש זכויותיהם. וכך, אלפי ישראלים, בניהם התובע, הגישו באמצעות הארגון בקשות הצטרפות לאמנה. אין מחלוקת שרבים מהזכאים התקשו או לא רצו לממן את תשלום הפרמיות הרטרואקטיביות. לפיכך, הקימו הארגון ועו"ד פרי חברות זרות שהעניקו למצטרפים הלוואות: חברת BGF שהעניקה הלוואות לצורך מימון תשלום הפרמיות הרטרואקטיביות והנתבעת שהשלימה למצטרפים את יתרת הסכום הדרוש לתשלום הפרמיות הרטרואקטיביות, תשלום פרמיית הביטוח לכל תקופת ההלוואה וכן שכר טרחת עורכי הדין.

3.         ביום 25.6.1991 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם סיוע ואשראי משלים שלפיו נטל הוא הלוואה מהאחרונה בין היתר לצורך השלמת הפרמיה ופירעון שכר הטרחה, כאשר ההלוואה תפרע באמצעות כספי הפנסיה (נספח ד' לנספח א' לכתב ההגנה). מחודש 6/1996 הפסיק התובע לפרוע את ההלוואה והנתבעת הגישה תביעה בסך 80,979.07 מארק גרמני לבית משפט שלום בבת ים (ת.א 117/97, להלן: " התביעה הראשונה"). בין הצדדים נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין ביום 4.2.1997 שלפיו, בין השאר, חזר בו התובע מהפרת ההסכם והתחייב לחתום על הוראת קבע לפירעון ההלוואה (להלן: " הסכם הפשרה הראשון" ו-" פסק הדין הראשון", בהתאמה, נספח ב' לכתב ההגנה).

4.         התובע קיים את פסק הדין הראשון עד לחודש 11/1999 או אז הורה לביטוח להפסיק להעביר לנתבעת כספים. לאור כך, הגישה הנתבעת ביום 5.2.2001 תביעה בסדר דין מקוצר, בהסתמך על פסק הדין הראשון, בסך 10,915.58 מארק גרמני לבית משפט השלום בת"א - יפו (תא 20562/01, להלן: " התביעה השנייה"). התובע הגיש בקשת רשות להגן וביום 16.1.2002, במסגרת דיון שהתקיים בפני כב' הש' משה סובל, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לדחיית בקשת הרשות להגן ללא צו להוצאות וניתן פס"ד על סכום התביעה (להלן: " פסק הדין השני", נספח ה' לכתב ההגנה). בשל אי תשלום פסק הדין השני פתחה הנתבעת תיק הוצל"פ. בחודש 2/2003 פרע התובע את החוב והתיק נסגר.

5.         ביום 27.4.2003 הגישה הנתבעת תביעה נוספת כנגד התובע בסדר דין מקוצר בטענה כי נמנע הוא מלחזור ולחתום על המסמכים הדרושים לשם חידוש פירעון ההלוואה (ת"א 28902/03, להלן: " התביעה השלישית"). בין הצדדים נחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט רחמים כהן ביום 15.5.2005 או בסמוך ולפיו התחייב התובע, בין היתר, לחתום על הוראת תשלום במסגרתה תפרע ההלוואה. יצוין כי בהליך המדובר יוצג התובע ע"י עו"ד שי אפק (להלן : " עו"ד אפק"). בתביעה זו מבקש התובע כאמור לבטל פסק דין זה (להלן: " הסכם הפשרה" ו-" פסק הדין שבמחלוקת", בהתאמה, נספח ח' לכתב ההגנה).

6.         לצד האמור, כנגד עו"ד פרי והארגון התנהלו הליכים פליליים. ביום 24.10.2007 הרשיע כב' הש' זכריה כספי את השניים בעבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ותיווך בביטוח שלא בהיתר (ת.פ 40258/01). הערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה  ביום 5/2/09 (ע"פ 1784/08), וכך גם  דנ"פ 2334/09 (ניתן ביום 23/5/11, בהסתייגות שנזכרה בסעיף 66 לסיכומי הנתבעת). עוד בטרם ניתנו ההכרעות הנ"ל בהליכים הפליליים, הורו בתי המשפט השונים בהם התנהלו תיקי הנתבעת כנגד לקוחות על עיכוב הליכים עד למתן פסק דין בהליך הפלילי, וזאת בשל החפיפה בנושאים הנדונים והפער במידע הרב המצוי בהליך הפלילי לעומת זה העומד לרשות הנתבעים בהליכים האזרחיים.

השאלה שבמחלוקת בהליך שבפני

7.         בקדם המשפט שהתקיים בפני ביום 8.11.2010 הגדרתי את השאלה אותה ביהמ"ש אמור לבחון במסגרת התיק: " שוכנעתי שהשאלה היחידה שבית משפט זה אמור להידרש אליה במסגרת ההליך היא: האם אכן יש מקום לבטל את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין מיום 15.5.2005 במסגרת ת"א 28902/03. צודקת ב"כ המשיבה שבמקרה כזה הסעד המבוקש אינו מתן הכרזה שפסק הדין בטל ומבוטל וחסר כל תוקף אלא שיש מקום לבטל את הסכם הפשרה מכח אחת מעילות הביטול המוכרות בחוק החוזים. במקרה כזה הביטול הוא ממועד ההכרזה וכמובן שיש לבצע השבה. משום כך, הודעתי לצדדים כי אין בכוונתי להיכנס לכל השאלות שתוארו בהרחבה בהמרצת הפתיחה, וכיום הבנתי שמדובר בחומר רקע בלבד. בית המשפט לא יכריע בסכסוך הענייני בדבר חוקיות פעולות המשיבה בכל הנוגע לכספי הפנסיה, אלא כאמור המחלוקת תצומצם אך ורק לשאלה האם אכן התקיימו אחת מעילות הביטול המוכרות. לאור האמור לעיל וכדי לזרז ולייעל את ההליכים איני מורה על מחיקת סעיפים מהמרצת הפתיחה והסעד יתוקן בהתאם לאמור לעיל."

טענות התובע, בתמצית

8.         התובע כאמור פירט בכתב תביעתו ובתצהירו את השתלשלות העניינית כולה, ואחזור על עיקריה - הגם שכאמור מהווה היא חומר רקע בלבד להבנת השתלשלות העניינים.

לגישת התובע, ביום 28.6.1991 נטל מחברת BGF הלוואה בסך 60,176.46 מ"ג הנושאת 11.5% ריבית שנתית לתשלום הסכום החד פעמי אותה החזיר הוא באמצעות המחאה בלתי חוזרת לחברת BGF בגובה 2/3 הגמלה החודשית. ביום 28.6.1991 העמידה הנתבעת לתובע אשראי לתשלום שכר טרחה בסך 16,476 מ"ג הנושאת 13.5% ריבית שנתית. ביום 6.2.1992 קיבל התובע 12,357 מ"ג, סכום רטרואקטיבי שנצבר עבורו ממועד אישור הזכאות ועד תשלום הגמלה בפועל. משנתקבל סכום זה נותר חוב התובע לנתבעת בגובה 4,500 מ"ג שהוחזרה באמצעות יתרת הגמלה שלא הומחתה ל-BGF. סכום ההלוואה לו נדרש התובע הינו 77,899.74 מ"ג ומאידך עד לחודש 5/1996 קיבל עו"ד פרי מהתובע 104,177.43 מ"ג. עד לחודש 11/1999 קיבל עו"ד פרי 181,027.07 מ"ג. רק לאחר שנתיים ממועד תחילת קבלת הגמלה בפועל החל התובע לקבל סך של 110 מ"ג לחודש מתוך גמלה של מעל 1,470 מ"ג לחודש היתרה עברה לעו"ד פרי.  מלוח הסילוקין ודפי החשבון ניתן להיווכח כי התובע חויב בפרמיות ביטוח אשר ביהמ"ש בהליך הפלילי קבע כי עו"ד פרי והארגון גנבו.

9.         לשיטת התובע נכח הוא כי גמלתו "נעלמת" במשך שנים ללא קשר לסכום ההלוואה אותה נטל ובמקביל התפרסמו כתבות בתקשורת על התנהלות עו"ד פרי. לפיכך, הפסיק לפרוע את ההלוואה, דבר שהוביל לפתיחת הליכים משפטיים כנגדו. התובע ממשיך וטוען שמצבו הבריאותי והכלכלי הקשה עליו להתמודד עם ההליכים המשפטיים והליכי הגבייה ולכן חתם הוא על הסכם הפשרה הראשון מבלי שהיה מיוצג הוא ע"י עורך דין, בהליך השני הסכים להצעת בית המשפט (תוך שציין שאין בכך משום ויתור על טענותיו כנגד הנתבעת והכרה בקיום החוב) ובהמשך פרע את החוב בגינו נפתח תיק ההוצל"פ. לטענתו, לא קיבל מענה ענייני לפניותיו לארגון ולעו"ד פרי בבקשה לפירוט בגין הכספים הנגבים ממנו. מפסק הדין השני ניתן ללמוד כי הנתבעת לא קיימה את דרישת התקנות בכל הקשור לגילוי מסמכים ולאור הפער במידע נמנע מהתובע להוכיח טענותיו. התובע טוען שדפוס התנהלות זה חזר גם בהליך דנן.

10.        ממשיך התובע ומפרט שבתקופת הגשת התביעה השלישית חלה בסרטן הלימפה ונזקק לטיפולים כימותרפיים ובמקביל מצבה הרפואי של אשתו, שחלתה באלצהיימר עוד לפני שנת 1999, הידרדר. התובע מפרט כי טיפל באשתו לבדו בביתם עד סמוך לפטירתה ובאותם מועדים חלתה ביתו בסכיזופרניה שלאחר הלידה. החשש מנקיטת הליכי ההוצל"פ והאיום על המשך החזקת אשתו החולה בביתם כמו גם הדלות הכלכלית הובילו אותו לחתום על הסכם הפשרה תוך שלגישתו הוטעה, רומה נעשק והונה על ידי הנתבעת, למרות שהיה מיוצג באותו הליך ע"י עו"ד אפק. לשיטתו של התובע הוסתר ממנו מידע אשר לו היה מובא לידיעתו לא היה חותם על הסכם הפשרה; אין טענותיו מסתכמות בייצוג לקוי, כטענת הנתבעת, אלא בחוסר כלים להתמודד מול עו"ד סגל, ב"כ הנתבעת, שהיה בקי ברזי הנתבעת והתנהלותה (אציין כי התובע משגר חיצים אישיים כלפי עו"ד סגל ומצטט פרשות אחרות שכלל אינן קשורות לעניין, ולא מצאתי מקום להתייחס לטענות אישיות אלו) ; התובע טוען כי הפשרה הושגה לא בתום לב וכי הסכם הפשרה אינו טומן בחובו איזון בחלוקת סיכונים וסיכויים שכן: במסגרתו, בין היתר, חויב התובע לשלם לנתבעת את מלוא הגמלה החודשית לאחר 14 שנים בהן נלקחה ממנו מרבית הגמלה; במסגרתו הוארכה תקופת ההלוואה ב- 48 חודשים; במסגרתו ויתר התובע על כל זכות טענה או תביעה; במסגרתו ויתר התובע על הוצאות שנפסקו לטובתו בתיק אחר. כל אלו בזמן שמתקיימים הליכים פליליים כנגד עו"ד פרי והארגון ובעטיים קיים עיכוב הליכים. לגישת התובע הסכם הפשרה לא נחתם על ידו מתוך רצון חופשי ודעה צלולה.  בסיכומיו מוסיף התובע וטוען כי היה על עו"ד סגל להעמיד אותו על האפשרות לזכות בעיכוב הליכים בתיק שהתנהל, כפי שניתן בתיקים אחרים, ראו נספח ט' לכתב התביעה (החלטת כב' השופט סטולר מיום 1/5/05).

11.        לטענת התובע תביעות הנתבעת הינן פיקציה, מדפי החשבון עולה כי עמודת "החיוב החודשי" גבוהה כמעט פי 2 מעמודת ה"זיכוי החודשי" כך שלא ניתן לפרוע את ההלוואה לעולם. למרות זאת, החוב אמור להימחק עם תום תקופת התשלומים לחברת BGF ללא קשר לגובהו; התובע הודף את טענת הנתבעת בעניין השתק פלוגתא שכן לגישתו לא ניתן לו יומו בביהמ"ש ולא נתקיים דיון לגופה של הפלוגתא. התובע טוען שבית המשפט לא קבע קביעה כל שהיא, ובוודאי לא קביעה פוזיטיבית. התובע טוען לטעות, הטעיה, כפייה לרבות כלכלית ועושק. בסיכומיו מדגיש התובע ביתר שאת את טענתו לפיה במקרה זה על בית המשפט להעדיף את עיקרון הצדק על פני עיקרון סופיות הדיון, בין היתר על מנת ש" אין מעוול נמצא נשכר בעוולתו", ראו ע"א 10564/05 רפאל גת נ' מאיר חיים מתתיה וראו עמודים  4 ו-5  לסיכומיו (שאינם ממוספרים) והאסמכתאות שהובאו שם.

טענות הנתבעת, בתמצית

12.        הנתבעת טוענת כי התובע קיבל הטבות כתוצאה מהתקשרותו עימה. כך, עד ליום הגשת כתב ההגנה קיבל 40,911 יורו והוא ממשיך ומקבל 433 יורו מידי חודש ללא כל השקעה כספית מצידו וללא כל סיכון. על מנת לזכות את התובע בפנסיה, היה על הנתבעת להוציא כספים רבים בעוד התובע לא הוציא ולו פרוטה אחת מכיסו ואף לא בטחונות לפירעון ההלוואות.